אחד המרכיבים החשובים ביותר של החובה להנגיש את המרחב הווירטואלי לאנשים עם מוגבלויות היא החובה לכלול באתר האינטרנט הצהרת נגישות תקנית.
יתרה מזו, ניסיון העבר מראה שמן הזווית המשפטית, או נכון יותר מהזווית של הסתברות לתביעה, העמידה בחובה זו היא נקודת התורפה העיקרית של בעלי האתרים והעילה העיקרית להעלאת טענות והגשת תביעות בנושא.
יש לכך שתי סיבות מרכזיות:
הסיבה הראשונה היא העובדה שבניגוד למקרה בו מתגלה פגם לכאורה בנגישות האתר, שאינו מהווה עילה אוטומטית להגשת תביעה אלא מחייב פנייה מקדמית לבעל האתר בדרישה לתיקון הפגם ומאפשר לתבוע רק אם הפנייה אינה נענית בתוך 60 יום, היעדרה של הצהרת נגישות או קיומה של הצהרה לא תקנית באתר מהווים עילה להגשת תביעה ללא צורך בהתראה מוקדמת. וכאן בעלי אתרים רבים שעלו על הכוונת של מי שמחפשים בדיוק את נקודת התורפה הזו, כבר נכנסים, ירצו או לא ירצו, להוצאות, טרחה מיותרת ולעיתים אף תשלומים נוספים לסילוק התביעה או האיום בהגשתה.
הסיבה השנייה היא שגם חלק ניכר ממי שהקפידו לשים באתר שלהם הצהרת נגישות ומי שמתיימרים להדריך אותם בנושא, עושים זאת שלא באופן התקני הנדרש בחוק ובכך חושפים את עצמם/לקוחותיהם לסיכון של תביעה והוצאות מיותרות, וזאת משום אי ההקפדה על טיבה של הצהרת הנגישות והפרטים שהיא נדרשת לכלול.
החובה לשים באתר הצהרת נגישות קבועה בשלושה סעיפים שונים של תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג-2013 ('התקנות'): סעיף 34(א)(4), סעיף 35ה, וסעיף 91(ה).
סעיף 35ה לתקנות קובע את החובה הכללית למקם באתר האינטרנט הצהרת נגישות שכוללת מידע על התאמות הנגישות שנעשו באתר וכן את פרטי איש/אשת הקשר לפניות בנושאי נגישות או פרטי רכז הנגישות בעסק, אם העסק מקיים את התנאים המחייבים את מינויו, ואת דרכי ההתקשרות האפשריות עמם (מייל, טלפון וכו').
סעיף 91 לתקנות קובע את התנאים בהם עסק יהיה חייב למנות רכז נגישות ספציפי (עסק עם 25 עובדים ומעלה), את חובותיו של הרכז ואת החובה לפרסם את פרטיו, בין היתר, באתר האינטרנט של העסק.
סעיף 34(א)(4) קובע כי התאמות הנגישות אשר בוצעו בשירות ובמקום הציבורי שניתן בו השירות יפורסמו, בין היתר, באמצעות אתר האינטרנט של נותן השירות, אם קיים. כאן עולה, ובצדק, השאלה: מה הקשר בין מתן שירות במקום ציבורי לבין הנגשת אתר אינטרנט במרחב הווירטואלי?
התשובה לכך פשוטה: כשמדובר בעסק או שירות שיש להם אתר אינטרנט, אך כוללים גם ממשק פיזי (כמו חנות או משרד או סטודיו או מרפאה וכיו"ב), בעל העסק מחויב לפרסם באתר שלו גם את התאמות הנגישות שקיימות במרחב הפיזי של העסק או השירות.
משמעות הדבר היא שבעל העסק חייב לפרסם במסגרת הצהרת הנגישות פרטים על קיומם או היעדרם של הסדרי נגישות פיזיים כמו חניית נכים, מעלית נכים, שירותי נכים, עמדות שירות מותאמות לנכים וכו' בעסק ובדרכי הגישה אליו, לפי העניין ובהתאם למאפייני העסק/שירות בו מדובר.
חשוב להבין שהוראות החוק הנוגעות להצהרת הנגישות אינן מחייבות את בעל העסק לבצע את התאמות הנגישות הפיזיות הללו (אשר קבועות, לפי העניין, במקורות חקיקה אחרים שאינם קשורים לנגישות דיגיטלית), אלא לדאוג לכך שקיומן או היעדרן מפורט בהצהרת הנגישות המופיעה באתר, במטרה להקל על האדם בעל המוגבלות להגיע פיזית לעסק שהוא גלש באתר האינטרנט שלו.
הקלה זו מתאפשרת בכך שאותו אדם יוכל לדעת מראש על התאמות הנגישות הפיזיות שקיימות או לא קיימות במקום ויוכל להתאים את אפשרות ההגעה לשם למגבלותיו הספציפיות או, לחלופין, לבקש מבעל העסק (באמצעות פנייה לאיש/אשת הקשר שפרטיהם מופיעים בהצהרה), לקיים את הפגישה במקום נגיש מחוץ לעסק.
אנו ב- UA מספקים ללקוחותינו פורמט של הצהרת נגישות תקנית, תוך הדגשת הצורך לבחון באופן עצמאי, ככל שהדבר נדרש, האם ישנם היבטים ספציפיים נוספים שיש להתייחס אליהם (למשל, עסקים עם סניפים רבים, עסקים במיקום ייחודי ועוד).
