בכדי להבטיח חוויית שימוש נגישה ושוויונית לכלל הגולשים, התקן מחייב לאפשר למשתמשים להגדיל את גודל הטקסט באתר עד ל־200% מגודלו המקורי – וכל זאת מבלי להסתמך על כלי ההגדלה המובנים של הדפדפן. המשמעות היא שהאתר עצמו צריך לתמוך בהגדלה דינמית של הטקסט, מבלי לפגוע בתצוגה, בתפקוד או בקריאות התוכן. יכולת זו חשובה במיוחד עבור אנשים עם לקות ראייה, קשיי קריאה או מגבלות זמניות, ומהווה חלק בלתי נפרד מעקרונות הנגישות ברשת.
הסיבה שאנחנו לא יכולים להסתמך על הדפדפן היא משני סיבות עיקריות:
- רספונסיביות
כיום אנחנו חיים בעידן שבו אתרי אינטרנט מותאמים ליותר מרזולוציית מסך אחד. כאשר אנחנו משנים את גודל התצוגה בעזרת הדפדפן אנחנו למעשה עוברים למצב של מסך קטן המותאם למובייל. התוצאה של זה היא שחלק מהתכנים באתר נעלמים משום שאין להם מקום במסך של מובייל. יתכן שאותו תוכן שאותו הגולש רוצה לקרוא יעלם. - קושי בתפעוליות
עבור אנשים עם מוגבלות מוטורית לחיצה על CTRL וגלגלת (או כפתור "+") היא משימה קשה. לא כולם יכולים לעשות זאת. כאשר אנחנו מטמיעים אפשרות זו בעזרת כפתורים (או כל דרך אחרת השומרת על הכללים שנלמד בעוד רגע) לשינוי הגודל הטקסט, אנחנו מקלים אליהם המון. בנוסף לזה אנחנו מקלים גם על גולשים רגילים.
כל אפשרות של שינוי גודל טקסט צריכה לקחת בחשבון כמה כללים:
הכלל הראשון
הוא שרוחב האזור המכיל את הטקסט אינו משתנה או לא יוצר גלילה אופקית. גלילה אופקית מקשה על אנשים עם מגבלה מוטורית, אנשים עם קושי בקריאה.
הכלל השני
אסור שהטקסט יעלה אחד על השני ראו בתמונה הבאה כיצד זה משפיע והופך את התוכן ללא קריא
כלל שלישי
אסור שהטקסט לא יעלם ולא יחתך באמצע. קחו לדוגמה את התמונה הבאה:
טקסט שנחתך באמצע מייצר תחושה לא נעימה ומספק חווית גלישה לא נעימה. כאילו בעל האתר לא השקיע בגולש. בנוסף לזה יתכן שהמסר המעובר בתוכן יפגע ולא נצליח להבין את התוכן כלל.