אבל הוא לא יכול לעמוד לבד
עיצוב טוב משלב צבעים כדי להבליט, להכווין ולהנעים את חוויית המשתמש.
אבל חשוב לזכור – לא כל המשתמשים רואים צבע באותה צורה.
רגישות לעיוורון צבעים – חלק מתכנון חכם
חלק מהמשתמשים מתקשים להבחין בין אדום לירוק, בין כחול לצהוב, ולעיתים – בין כל גוני הצבעים.
במקרים של עיוורון צבעים מלא (Monochromacy), העולם כולו נראה בגווני אפור.
ניקח לדוגמה גרף או תרשים שבו ההבדל בין הקטגוריות מבוסס אך ורק על צבע:
- עבור משתמש עם עיוורון צבעים, התמונה תיראה אחידה ולא ברורה.
- אם הצבעים קרובים מדי בגוון – גם משתמשים ללא עיוורון יתקשו להבחין ביניהם.
ראו לדוגמא את התמונות הבאות:
זהו מצב שבו המסר תלוי בצבע בלבד – וזו גישה שעלולה להגביל.
הדרך הנכונה – שילוב צבע עם אמצעי זיהוי נוספים
- הוסיפו טקסט, תווית, תבנית, אייקון או קו יחד עם הצבע
- השתמשו בניגוד צבעים ברור – לא רק "יפה", אלא גם קריא
- וודאו שהמידע מובן גם בצפייה בגווני אפור או עם פילטר עיוורון צבעים
ומה עם משתמשים עם ראייה ירודה?
עבורם, לצבעים יש תפקיד אחר – שיפור הניגוד והבהירות:
- רבים מעדיפים טקסט שחור על רקע לבן או בהיר – שילוב חד וברור
- אחרים, במיוחד אנשים עם מחלת "אשר" (Usher Syndrome) שמגבילה את שדה הראייה, מעדיפים טקסט בהיר על רקע כהה – מה שמפחית סנוור ועייפות
המסקנה? לא לבחור עבור המשתמש – אלא לאפשר לו לבחור בעצמו.
לסיכום
צבע הוא רק חלק מהשפה החזותית – אבל הוא לא צריך להיות השפה כולה.
כשמשלבים צבע עם סימון נוסף, טקסט ברור והתאמה לניגודיות, יוצרים ממשק שיכול לדבר עם כולם – בלי יוצא מן הכלל.